הצטרף לילדך
הילדים שלך צריכים לדעת שאתה בן בריתם.במצב קשה מאוד, זה אתה מי להיות המגן הראשון שלהם הראשי - ולפעמים הם באמת צריכים את זה.אם בית הספר לא שם לב למקרים של בריונות של תלמיד אחד על פני האחר, אם המורים לא הכירו בכך שהילד שלך דיסלקטי, אם אחד המורים לועג לו בבוטות, כמובן, אתה צריך להתערב.ואת הילד שלך בהכרח יודע כי בכל מקום שהוא אינו מסוגל לפתור את הבעיה, אתה תמיד לעמוד על הצד שלו.לשם כך, ההורים נדרשים.אחרת, הוא יוודא שלא איכפת לך מהסבל שלו.
הילד שלך חייב תמיד לדעת מה יש, איפה זה לא המדינה כדי לפתור את הבעיה, אתה תמיד לשים בצד שלה.
למבוגרים לפעמים קשה לזכור כמה חסר אונים יכול אדם להרגיש.כילד, מצבים שבהם אנו גדלים, ללמוד להתמודד ללא קשיים רבים עשוי להיראות בלתי נסבל לחלוטין.זה לא קשה למבוגר לדחות משהו, נאמר, במשך כמה חודשים, ובכל זאת ילד בן חמש או אפילו בן חמש עשרה עשוי להיראות כנצח.אני אישית זוכרת את התחושה המגעילה שחוויתי( שוב ושוב) לפני השיעור, שאליו אני( שוב) לא הייתי מוכנה.אם אני שם היום בפני המורה ההוא שתמיד נזף בי בשנות הלימודים, לא ארגיש שום פחד, מה שתגיד לי.אבל כילדה, לא יכולתי לסבול את זה.ילדים רגילים לתפוס את המורים כסמכות, והם למעשה עדיין לא יש כאלה מיומנויות וכוחות נפשית כדי להילחם ביעילות את המערכת.עליך לפעול כמגן על האינטרסים שלו.
לא הייתי בטוח אם אני צריך להשתמש במלה "להילחם" בכותרת, כי הדיפלומטיה היא תמיד עדיפה על פעולות צבאיות, כמובן.לא הייתי ממליץ לך לקחת את מנהל בית הספר בסערה ולהכריח אותו למלא את דרישותיך.זה הרבה יותר יעיל לתת להם לדעת שאתה יכול לעמוד על נקודת מבטם, ולעזור לראות את המצב עם העיניים.זהו זה כי התכונות שלך של ההורה הנכון צריך להתבטא, אשר אמור להיות מסוגל לנהל עסק כדי לא להחזיר את הנהלת בית הספר נגד עצמו מן ההתחלה.
כמו כן ראוי לציין כי הכלל הזה עובד הרבה יותר טוב אם הכלל הוא הקודם.במילים אחרות, אם יש לך מוניטין של אדם רגיל בבית הספר, לא נוטה כל הזמן להתלונן ולהתווכח עם צווי בית הספר, הם יהיו יותר להקשיב לך בקלות אם משהו רציני באמת קורה.אבל אם רק עשית את כל שנות החינוך של ילדך, כי היית זועם ומבוקר, תווית של ההורה "אותו" תיצמד אליך, ויש סיכוי קטן מאוד שתיתפס בהבנה.
אל תתעלם מהבריונות של ילדך
אחד מחברי, נער בשם נד, שנא את שמו, כי היה קל לחפור עם כל דבר, וכמובן, חבריו לכיתה לא התעלמו ממנו.הקנטור האהוב עליהם היה "נד, נד, מרטיב את המיטה".אולי עכשיו זה נראה קצת משעשע, אבל עבור נד זה לא היה כך.
זה הכי קל עבור ההורים להבריח הצידה דברים כאלה.בדרך כלל הם אומרים: "יש חבורות ושברים מאבנים ומקלות, אבל שום דבר לא יבוא ממילים אליך".אבל, כמובן, ההורים הנכונים לא חושבים כך.כן, זה כנראה קל יותר להרוס את הטייסים מאשר סחיטה יומי של כסף כיס, במיוחד עם שימוש באלימות.אבל לא כל הטייסים הם כל כך תמימים.הם יכולים לגרום לטראומה פסיכולוגית חמורה לילד.
כדי לקבוע את חומרת הבעיה יכולה להתבסס רק על היחס של הילד עצמו.זה לא משנה אם ילד רע אחד מקניט אותו בכיתה או כל הכיתה מכריזה על חרם בשבילו.זה לא משנה אם הוא נזרק פעם אחת עם צעד או שהוא הוכה באופן שיטתי נלקח כסף.וזה לא משנה איך זה נראה מנקודת המבט שלך - להתלוצץ תמים, הרגיל לכל הילדים, או ללגלג הטרדה.הקריטריון היחיד הוא הרגשות של הילד שלך.
אם הוא באמת נפגע ופגוע, אתה צריך להתערב.אתה עצמך כנראה רוצה לעשות את זה.שיטות ההתערבות יכולות להיות שונות מאוד: אתה יכול לתת לילד עצות כיצד להתנהג במקרים כאלה, אתה יכול להעלות את הנושא לפני הנהלת בית הספר, אתה יכול לחשוב על משהו אחר שנראה הכי רלוונטי לך.עם זאת, שינוי שם הילד במסמכים - עדיין, כנראה, מדי קיצוני מדי.לא משנה מה אתה עושה, הילד חייב לראות את זה בשבילך ברצינות כל מה שנראה רציני לו.
אני רק רוצה להזהיר אותך על הפנייה ישירות להורים של מי לפגוע בילד שלך.כל הורה שנאמר לו שילדו מלגלג על אחרים יעמוד בהכרח להגנתו( לפחות בפומבי, אם כי הוא יכול לספר לו משהו אישי).רוב ההליכים בין הורים במצבים כאלה נובעים רק בשנאה הדדית וממריבות מתמשכות.אז בשיטה זו יש צורך לנקוט רק במקרה שאתה יודע בדיוק, כי ההשפעה תהיה חיובית.