מקסימליזם צעיר

בני נוער.אני זוכרת, אני זוכרת.שום דבר טוב.הילד החמוד שלך פתאום הופך חלק בלתי מוכר לחלוטין לבריאה לך: במקרה הטוב האשור הכהה, ובמקרה הרע - הוא עכשיו מפלצת מגיהינום.

אז, הכלל הראשון בסעיף זה הוא: לא להיכנס לפאניקה!הכל קורה כמו שצריך.לא אתה לבד נפל זה מבחן - כמעט באותו פרק זמן זה מנוסה על ידי הרוב המכריע של ההורים.המיעוט יורד בפחד קל;אבל אם הילד יש לך יותר מאחד, זה כמעט לא יאומן כי אתה אף פעם לא מקבל תחושה של מה זה להיות הורה העשרה.ואני חוששת שאם זה יקרה פתאום, זה לא נורמלי לגמרי.

האם שכחתם אי פעם איך המשבר של שנתיים היה מנוסה עם הילד שלך?בני נוער במובנים רבים חוזר על זה, רק בקשקשים הרבה יותר גדול ומפחיד.בן ילד מבין את עצמו לגזרים ראשונים מהוריו מתחיל לחוות את הגבולות של מה מותר ומה אסור לאור המודעות העצמיות החדשות.באופן דומה, נער מנסה למצוא את דרכו בחיים ולעקוב אחריו ללא תמיכה שלך.זה הופך חופש הכרחי של פעולה, הנוף שבתוכו אתה והוא לא יכול להיות זהה.

הוסיף כי עליות הורמונליים משמרים בעצם מסוגלות להשפיע על התפקוד האינטלקטואלי וחברתי( לא מאמינים לי - לחפש באינטרנט), ואולי אתה כבר לא יהיה מופתע כי חיים שקטים הסתיימו לפתע.

חלק מהילדים הידועים לי לחלוטין להיפטר מתחמי בגיל העשרה עד גיל 16-17, אחרים המשיכו להיאחז בהם עד 20, אבל בשלב כלשהו ובמידה מסוימת תקופה זו עדיין חייב להסתיים.בדרך כלל, אלה שנהנו להיות ילדים, לעתים קרובות עם ילדים צעירים במשפחה, שהיו מרוצים מתפקיד זה, המשבר הזה מגיע מאוחר יותר מאלה שחלמו לגדול מגיל הגן.אבל כל הילדים שרוצים להשתחרר מההשפעה ההורית עוברים דרכה.

TINEYDZHERSTVO ברובו חוזר משבר שנתיים, רק בקנה מידה הרבה יותר גדול ומפחיד.

אחת החברות שלי, כשהיתה בת שמונה עשרה, כבר החליטה שהיא, כפי שאמרה, "טסה", כי עד לרגע זה היא לא הבחינה שום ביטוי משמעותי של מרד הנעורים או משהו כזה.איזו אכזבה אכזרית אירעה לה בעוד שישה חודשים, כשבתה נעשתה פתאום קודרת ועצבנית וקנתה את כל "ההנאות" האחרות של תקופת ההתבגרות, שממנה כבר חדלו בני גילה להיפטר.אז, כפי שאתה יכול לראות, ערנות לא יכול ללכת לאיבוד!